הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ג'רבאן ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדרו.

נגד המבקש הוגשה תביעה בגין תאונת דרכים. תאונת הדרכים ארעה, לפי הטענה, לאחר שארעה תאונה בין רכב המבקש לרכב הנתבעים 1 ו- 2, בשל כך שאחד מכלי הרכב חצה את הצומת באור אדום ופגע ברכב התובעת. בחקירת המשטרה שהתנהלה, טען כל אחד מן הנהגים כי הנהג השני חצה את הצומת באור אדום.

פסק הדין נגד המבקש ניתן בהעדרו לאחר שהוגש לבית המשפט אישור מסירה של כתב התביעה עליו הוא לכאורה חתום, כמו גם תצהיר המוסר.

משננקטו נגד המבקש הליכי הוצאה לפועל, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. המבקש טען, כי המסירה לא בוצעה לידיו, כראיה ציין המבקש, כי חתימתו הנטענת על אישור המסירה אינה דומה לחתימה שחתם בתחנת המשטרה עת נלקח רשיון הנהיגה וניתן להתרשם, כי החתימה גם אינה דומה לחתימה שחתם על יפוי הכוח לעורך דינו. כן הוסיף המבקש, כי בתצהיר המוסר נרשם שביתו הינו ליד הדואר ואלו ביתו של המבקש במקום אחר לגמרי. יצויין, כי כתובת המבקש הינה ג'סר אל זרקא בלי ציון כתובת מסויימת.

ב"כ המשיבה (התובעת), ביקשה לדחות את הבקשה על הסף וטענה כי המסירה בוצעה כדין. כן טענה ב"כ המשיבה לסתירה בבקשה שעה שהמבקש טוען תחילה שלא קיבל אזהרה ולאחר מכן מודה שקיבל את האזהרה מן ההוצאה לפועל.

לאחר ששקלתי את הדברים ושעה שב"כ המבקשת לא עתרה לחקור את המבקש על תצהירו, ונוכח הנסיבות שיפורטו לעיל, לא ראיתי להטריח את הצדדים לדיון, שכן באתי לידי מסקנה, כי בנסיבות שהוכחו, נכון לבטל את פסק הדין.

כפי שנפסק לא פעם, מספר שיקולים מנחים את בית המשפט בהכריעו בבקשה לביטול פסק דין שניתן מקום שבעל דין לא התייצב לדיון. בראש ובראשונה נשקלת הזכות החוקתית של פנייה לערכאות, יחד עם זאת זכות זו אינה מוחלטת ויש לערוך איזון נאות בין הזכות האמורה לבין אינטרסים נוספים כמו יעילות הדיון, אינטרס הסופיות, עילת המחדל וסיכויי התביעה או ההגנה.

לאחרונה שב וקבע בית המשפט העליון ברע"א 1957/12 חלה נ' כהן, כי שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק הדין – הראשון עניינו בסיבת אי ההתייצבות ובגדרו של שיקול זה בודקים האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי או שמא מי שלא התייצב או לא הגיש כתב הגנה מפאת צירוף נסיבות אומלל בהיסח הדעת או מרשלנות, במקרים אלה בניגוד למקרה הראשון תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני שלו נודעת חשיבות רבה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה או התביעה של מבקש הביטול.

בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה יש, לפיכך, לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה, כגון השתת הוצאות.

בפסיקה מבוססת היטב התווה בית המשפט את הדרך בה יש לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בית המשפט קבע כי יש לקיים את הדיון בשני מסלולים האחד ביטול מחובת הצדק והשני ביטול משיקולי בית המשפט (ראו לדוגמא, רע"א 23542-10-10 עבדלחכים מקדאדי נ' עיריית ירושלים).

כאשר נפל פגם בהליך המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין, הדבר משמש כשלעצמו עילה מספקת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ככל שמתברר שלא נפל פגם בהליך ההמצאה, מסור לבית המשפט שיקול דעת אם לבטל את פסק הדין. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול שעניינו בחינת הסיבה לאי ההתייצבות מחד גיסא וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין מאידך גיסא. הפעלת המבחן נעשית, כאמור, על רקע ההכרה חוקתית בזכותו של פרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204; רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם בתקדין)).

במקרה דנן, לאחר ששקלתי את הדברים ולאור העובדה שב"כ המבקש הציג ראיה אקראית מתוך תיק המשטרה, לפיה חתימת המבקש אינה דומה לזו על אישור המסירה, באתי לידי מסקנה, כי אפשר שקיים פגם בהליך ההמצאה. אציין, כי ניתן להבחין גם בלא מומחיות כי מדובר בחתימות שונות לחלוטין מן הקצה אל הקצה, בסגנון ובאופן הכתיבה. אציין עוד, כי תצהיר המוסר אינו מפורט, המוסר לא מציין כיצד זיהה את המבקש או את בית המבקש ולא ניתן בגדרו תיאור של המבקש. כאשר ההמצאה לא בוצעה לידי כתובת מוגדרת אפשר שנפלה שגגה.

אשר לטענת המשיבה, כי יש סתירה בבקשה, בנוגע לקבלת האזהרה, ניתן להתרשם, כי מדובר בטעות בניסוח. בתצהירו מבהיר המבקש, כי לא קיבל את כתב התביעה וידע על פסק הדין רק מקבלת האזהרה מן ההוצאה לפועל.

מעבר לכל האמור עד כאן, גם לגופו של עניין התרשמתי, כי נכון להורות על ביטול פסק הדין. המבקש הציג החלטה של שופט שבחן את חומר הראיות שנאסף במשטרה וקבע, כי לא ניתן להכריע מי מבין הנהגים חצה את הצומת באור אדום, כך שקיימת אפשרות סבירה שהאחריות לתאונה אינה מוטלת על המבקש אלא על הנהג השני. מדובר בהחלטה של גורם מקצועי אובייקטיבי (להבדיל מגרסת המבקש שהוא בעל עניין), המלמדת על סיכוי סביר בתביעה. משכך נכון לבטל את פסק הדין גם משיקולי צדק.

אם צריך עוד להוסיף, ממילא קבוע דיון הוכחות בתיק בין התובעת לבין הנתבעים האחרים, כאשר המבקש הוא עד רלוונטי להכרעה בשאלה האם הנתבע שנותר בתיק אחראי לתאונה, כך שביטול פסק הדין אינו פותח מחדש הליך סגור. ההליך פתוח ואין בביטול כדי לפגוע ביעילות הדיון. נהפוך הוא. הותרת פסק הדין על כנו, שעה שהמבקש יגיע כעד בהליך עשויה להביא לתוצאה קשה אם ימצא, כי גרסת המבקש לגופו של עניין נכונה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין. המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.

בשלב זה ומשלא שוכנעתי, כי ההמצאה בוצעה כדין, אין צו להוצאות. המשיבה תוכל לטעון לעניין ההוצאות בגין בקשה זו בתום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: